מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לצייר, ותמיד אהבתי יותר לצבוע. למדתי בבצלאל, ולמרות שאני לא עוסקת באמנות, היה לי ברור שהאומנות והציור יהיו חלק משמעותי בחיי, ובחיי בני, איתן. לכן, מאז לידתו כמעט, הוא מצייר בכל החומרים האפשריים. יש לו מגירות עם ציוד מאוד מגוון, דפים בכל הגדלים ובכל הצבעים והכל לרשותו, במקום נגיש,

בשנת הקורונה מצאתי את עצמי מובטלת בפעם הראשונה בחיים שלי. מכיוון שאני מורת דרך ולא יתכן שאני אפסיק לטייל התחלתי לטייל ממש הרבה עם הבן שלי איתן שהיה בן 5. מייד עשיתי לו מטמון שנתי לאתרי רשות הטבע והגנים (אני ממליצה לכל משפחה לעשות את זה, מנוי חובה לכל משפחה!!!).  כמו כל הגננות בישראל, הגננת

בסגר הראשון כבר חשבנו אפא נטייל כשניהיה שוב חופשיים. מכיוון שאיתן בן החמש מסתדר ממש יפה באופניים ללא גלגלי עזר, רציתי לקחת אותו לטיול ארוך ללא עליות וירידות. יש מספיק ימי שמש להנות מאגמון החולה גם בימי החורף ונוכל גם לצפות בציפורים נודדות. מי יודע, אולי נאריך טיפה ונגיע גם לשלג בחרמון?